1. בפני בקשה לצו עשה זמני אשר יורה למשיבה מס' 2, 012 סמייל תקשורת בע"מ (להלן: "המשיבה"), למסור למבקש זהות בעליהן של שתי כתובות I.P, המפורטות בבקשה.
כן מתבקש צו המורה למשיבה לשמור את המידע הרלבנטי, עד למתן פסק דין בתובענה העקרית.
2. הבקשה הוגשה בד בבד עם הגשת תביעה לפיצויים בסך של 100,000 ש"ח, על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ח-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע").
3. המבקשת מוציאה לאור מקומון בשם "ערב ערב באילת", אשר על פי הנטען הינו מקומון בעל מוניטין ותפוצה רחבה, היוצא לאור, בעיר אילת, החל משנת 1962.
4. המבקשת עותרת למתן צו שיורה על חשיפת כתובות I.P, של גולש/גולשים אנונימיים אשר בעיצומה של מערכת הבחירות לרשויות המקומיות, פירסמו באתר האינטרנט "אילתי" (
www.eilati.co.il), כותרת בולטת הנחזית להיות כותרת של ידיעה סרוקה מתוך עיתון כלכלי (אשר צבעו כתום), בה נאמר, כדלקמן:
"איש העסקים רפי הוכמן רכש את המקומון "ערב ערב באילת"
רק כך יש לי סיכוי במרוץ לראשות העיר אילת אמר הוכמן".
5. המבקשת טוענת כי מדובר בכותרת שקרית ומזויפת. מר רותם לב נועם, מנהלה של המבקשת, ציין בתצהירו כי המקומון מנוהל על ידי חברה אשר היתה מאז ומעולם, בבעלות משפחתו ומעולם לא הועמדה למכירה.
6. המבקשת טוענת כי מי שהעלה את הכותרת המפוברקת לרשת, ביקש להטעות ולהוליך שולל את הקוראים, לפגוע בשמו הטוב של העיתון ובמוניטין שצבר, וכן לפגוע בהכנסות המבקשת
"באמצעות איתות למפרסמי העיתון, תומכי ראש העירייה וסיעתו, שלא לפרסם בעיתון המצוי בבעלותו של מתחרהו הפוליטי" (סעיפים 19-16 לתצהיר).
לפיכך טוענת המבקשת כי מדובר בפרסום המהווה לשון הרע, כמשמעו בחוק איסור לשון הרע וכי נתקיימו הנסיבות המצדיקות חשיפת זהות הגולש האנונימי.
7. המשיבה הגיבה לבקשה וציינה כי לדעתה יש חשיבות לשמירת האנונימיות של הגולשים ברשת האינטרנט. יחד עם זאת, המשיבה הותירה את השאלה אם התגבשו הנסיבות המצדיקות חשיפת הגולש האנונימי, לשיקול דעת בית המשפט.
דיון
8. בהעדר חקיקה המסדירה סוגיית חשיפת זהותם של גולשים באינטרנט וקובעת נוסחת איזון סטטוטורית בין חופש הביטוי של הדוברים ב"כיכר השוק הוירטואלית" - האינטרנט - לבין זכותו של הפרט, להגנה מפני לשון הרע, הובעו בפסיקת בתי המשפט המחוזיים, דעות שונות בסוגיה זו.
9. על פי גישתה של כב' השופטת ד"ר אגמון-גונן ב"פרשת פלונית", שזכתה לכינוי "הגישה המחמירה", יש ליתן משקל גבוה לחופש הביטוי האנונימי באינטרנט באופן שזכותו של גולש לשמירת האנונימיות תיסוג רק מקום בו עשויה לקום אחריות פלילית בגין לשון הרע, לפיכך על המבקש חשיפת זהות הגולש האנונימי, להוכיח "כוונה לפגוע", בהתאם ליסודות העבירה הפלילית של הוצאת לשון הרע, על פי סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע.
10. מאידך, נפסק על ידי כב' השופט עמית, ב"פרשת רמי מור", כי זהותו של הגולש האנונימי תחשף מקום בו ניתן להצביע על קיומה של עילת תביעה כנגד הכותב, ל5 זהותו היתה ידועה וכי נתקיימו נסיבות נוספות המהוות "דבר מה נוסף", המצדיק חשיפת זהותו של הגולש האנונימי כגון; מידת תום לבו של המבקש; סיכויי תביעה טובים - האם הפרסום הפוגע חרג מהבעת דעה מותרת ועשוי להוות לשון הרע מבלי שלמפרסם תעמוד ההגנה של הבעת דעה; זהותו של מי שנפגע מן הפרסום - אדם פרטי או דמות ציבורית; אם יש עניין לציבור בפרסום, עוצמתו של הביטוי הפוגע; משך הפרסום; טיבו של האתר בו פורסם הביטוי הפוגע; המשקל שקורא סביר יתן לפרסום הפוגע; והתועלת שתצמח מחשיפת פרטי הגולש לעומת הנזק שעלול להיגרם מן החשיפה. לצד שיקולים אלה, לאורם תבחן שאלת ההצדקה לחשיפת זהותו של הגולש האנונימי, הציע כב' השופט עמית לנקוט בפרוצדורה על פיה ידרש המבקש להראות כי מיצה אפשרות לחשוף את פרטי הגולש האנונימי, על דרך של קריאה לחשיפת זהותו, באתר בו התפרסם הביטוי הפוגע והבאת פרטי הבקשה וההליך המשפטי לידיעתו, על מנת שיוכל להתנגד לחשיפה.
11. בפסק הדין בעניין ה"פ 541/07
עו"ד יעקב סבו נ' ידיעות אינטרנט (שותפות רשומה), התייחסה כב' השופטת ד"ר אגמון-גונן, למבחנים שהוצעו על ידי כב' השופט עמית, ב"פרשת רמי מור" וציינה:
"יש להקל בחשיפת זהות הגולשים, כאשר מדובר בעבירה פלילית, ולקבוע מבחנים לחשיפה בכל הנוגע לעוולות. יתכן כי לעניין עוולות אזרחיות יש לקבוע פרוצדורות שעל המבקש גילוי יהיה לעמוד בהן, כפי שקבע השופט עמית בפרשת רמי מור". יחד עם זאת, כל עוד החקיקה לא קובעת אחרת, מחזיקה כב' השופטת אגמון-גונן בדעתה כי למעט מקרים חריגים וקיצוניים, בהם עשוי הפרסום להוות עבירה פלילית, על פי חוק איסור לשון הרע, אין מקום להורות על חשיפת פרטי הגולש, וגם אז על המבקש להראות כי ניסה לפנות לגולש באותו אתר או פורום, להודיע לו על רצונו להגיש נגדו תביעה, ולבקש ממנו לחשוף את זהותו.
12. ביום 14.1.08, פורסמה הצעת חוק מסחר אלקטרוני, התשס"ח-2008 (להלן: "הצעת החוק"). בסעיף 13 (ב) להצעת החוק נקבע:
"הוכח להנחת דעתו של בית משפט כי קיים חשש של ממש שתוכנו של מידע שהועלה לרשת תקשורת אלקטרונית או הפצתו ברשת כאמור, מהווים עוולה כלפי אדם או הפרת זכות קניין רוחני שלו, רשאי הוא, על פי בקשת אותו אדם, להורות לספק שירותי אינטרנט המספק שירות גישה או שירות אירוח, למסור למבקש פרטים שברשותו שיש בהם כדי לזהות את מפיץ המידע".
13. ביום 20.3.08, ניתן על ידי כב' השופטת ד"ר דרורה פלפל, פסק דין בה"פ 1244/07
מזמור הפקות בע"מ נ' מעריב הוצאת מודיעין בע"מ (אתר האינטרנט
NRG
) (להלן: "פרשת מזמור הפקות"). כב' השופטת ד"ר פלפל, התייחסה להסדר המוצע בהצעת החוק שהינו ליברלי יותר מהדרישות שגובשו בפסיקה ונקטה גישה מרחיבה על פיה בית המשפט יתערב ויורה על גילוי זהות הגולש האנונימי
"כאשר נעשה שימוש לרעה באנונימיות ברשת, שימוש המהווה לכאורה על פניו עוולה בנזיקין, ולא רק מקום בו קיים חשש ממשי לביצועה של עבירה פלילית כפי שנקבע בפרשת פלונית".
14. אין ספק כי נוסחת האיזון הכלולה בסעיף 13 (ב) להצעת החוק, על פיה זהות הגולש האנונימי תחשף מקום בו קיים "חשש של ממש" לביצוע עוולה, כמו גם ישומה של נוסחת האיזון האמורה, בפסק הדין ב"פרשת מזמור הפקות", קובעים מבחן רחב וגמיש אף מעבר לאמות המידה שנקבעו ב"פרשת רמי מור". יחד עם זאת, משהצעת החוק טרם גובשה לכלל חקיקה ומשטרם נפסקה הלכה על ידי בית המשפט העליון, ראיתי לנקוט בדרך הביניים ולבחון הבקשה, בהתאם למבחנים שהותוו על ידי כב' השופט עמית, ב"פרשת רמי מור".
15. בנסיבות העניין, איני סבורה כי התקיימו נסיבות מיוחדות המצטברות לכדי אותו "דבר מה נוסף", המצדיק חשיפת זהותו של הגולש האנונימי.